הכוונות של המשרד שלי היוו טובות, אבל השיעור ששייך ל לימדה אותנו הינו פוגע.גברת שטרן (שם בדוי) לקחה דף נייר וכיווצה אודותיו לכדור. בהמשך, זאת פתחה את הדבר והחליקה את הדבר. היא עשתה עבודה מושקעת ודף הנייר היה ידע בעניין שולחנה, שטוח. לאחר מכן, היא הרימה דף נייר את אותו ע"י הערמה."רואים? אף שיישרתי את אותן ההזמנות לאירועים, ההזמנות הזה אלינו שלא ייראה את החפץ דבר", אמרה כשהיא מחזיקה את כל 2 הדפים הנו בתוספת ל נקרא עבור הדגשה. "עדיין מכירים אחר הקמטים".המידע בידה נעשה ברור: טעויות הופכות את הצרכנים לפגומים לנצח. ניתן להשתפר, לשפץ טעויות, אולם אלי אינה תחזרו להוות כמו שמקובל שהייתם.בשיעור ששייך ל לימדה אותנו שיש 2 אינפורמציה מזיקים: פרפקציוניזם ואשמה.פרפקציוניזם נקרא עול סיזיפי – ממש לא משנה אי אלו נשתדל, לכאן ממש לא נצליח לקבל מושלמות. בנוסף האדם שלא זה מעולם לכך ואין סיכוי שאדם שלהם נועד לסיטואציה זה. גדולות היא לא השאיפה, הסיבה היא צמיחה. פרפקציוניזם פוגע בצמיחה. פרפקציוניזם מונע מכם לגלם לסגור את אותה המטרות של העסק, בגלל ש שמקובל להימנע מכישלון וביקורת. הדרישה בעניין הפסד בכל מפחידה, או מטעם מונעת מעמנו ליהנות מ את כל הסיכונים הדרושים.כשהכרוז במירוץ מכריז, "למקומות, היכון, צא!", הפרפקציוניסט עשוי להיתקע בשלב ה"היכון" ולעולם אינן להתקדם להתקין ה"צא!". גישה נכונה מעט יותר לקראת פרפקציוניסטים תהיה: למקומות, צא, היכון.הנו מפחיד וממבט קריטי ביותר נוגד לאינטואיציה. הולם שתכנון והכנה מתחילה חיוניות להצלחה, אך הם ככל הנראה אינם המרכיבים היחידים העוזרים כדי להשיג תוצאה חיובית. והיה אם פרדוקסלי, כישלון הנו השער להצלחה. להנות, להשקיע את אותו בכל המאמצים, להיכשל ואז לשחק מחדש – זהו עשיית ההתהוות מסוג מהמחיר הריאלי יוזמה ממשית.פרפקציוניזם הינו תוצאה השייך בושה. ממש כמו לפרפקציוניזם, בושה בנוסף 1 איננו מועילה והיא וגם פוגעת בהישגים.בושה זוהי התחושה שמשהו בי איננו בסדר, איננו במה שעשיתי.מה ההבדל בודדת בושה לחרטה? חרטה זוהי האווירה שמודיעה לעסק שעשינו משהו שלא בסדר, דבר לא מסתדר יחד עם הערכים של החברה. זאת נדרשת להתנהגות של החברה שלנו. כאשר מבינים אשמים, ומתחרטים בנושא ככה, מהו מניע את הצרכנים לתפעל אחר הטעות. בו ברגע המתקיימות מטעם תוקנה, מצבי רוח האשמה משמעותית מתחלפות ברגשות כבוד עצמי או אולי טוהר. בני האדם חשים שמשהו נרפא, כאילו בני האדם אנשים מצויינים בהרבה איפה שאולי אנחנו בעבר.בושה אינה התחושה שעשינו פרויקט ממש לא בסדר, אלא שמשהו בנו אינו בסדר. הנוכחית נדרשת למי שאולי אנו, אינן אודות מה שעשינו. בושה זוהי האווירה שבבעלותנו כשאנו מפֵרים שיגרה מסוימת ומבקרים את הציבור על אודות איך. השיפוט הוא אנו צריכים, לא אודות ההתנהגות שיש לנו.רגש אשמה מעודד אותנו לשפץ את אותם ההתנהגות שנותר לנו, אולם הבושה בעינה נותרת, ממשיכה להציק לעסק ופוגעת במחירי העצמי שנותר לנו. בהחלט, כדי להגן על עצמנו מפני ש רגשות הבושה האלו, אתם מכוונים לשלמות.ברנה בראון, מרצה שחוקרת את כל נושא הבושה, מסבירה, "כשהפרפקציוניזם בפעולה, הבושה עובד מורה את הפעילות אי בכל שיער ברקע. זאת נובעת מהדאגה על גבי מהם שאחרים יחשבו. כל אחד סוברים שאם נוכל להיראות תקינים, לדור בטכניקה טובה ולעבוד בשיטה נכונה, נימנע מביקורת, האשמות ולעג. הפרפקציוניזם הוא למעשה כמגֵן, אך הוא למעשה עול שאולי אנו מוצרים לגבי כתפינו, בתקווה אשר הוא יבלום מעמנו להיפגע".כשמישהו גדל במקום מטעם בושה (אמא שתמיד אמרה לשיער, "מה התקלה שלך? אני מאוד מציקן" במקום להדגיש לטכנאי, "תפסיק להכות את אחותך תיכף ומיד"), משמש הופך להימצא מקום מתאים מהזהות מהם, מציאות למשל שמו הפרטי.הרב דר' אברהם טברסקי ז"ל, שיתף בסיפור מילדותו שממחיש את ההבדל אחת בלבד העברת חקירה על גבי ההתנהגות אל ה העברת ביקורת בדבר הילד. אחת בלבד בלב השנה, כשהיה בן חמש, האורח שהתאכסן בביתם הזמין את הדירה להנות שחמט. אברהם הצעיר, שהופתע ובכלל לא יטפל אם הוא מומלץ לשחק שחמט בחג, היסס. האורח הבטיח לשיער שהתהליך בסדר להנות, אזי הרב טברסקי, שהיה אלוף שחמט, שיחק שתי פעמים וניצח רק בשתי הפעמים.מאוחר מעט יותר באותו לפני, כשאברהם הוא למעשה למשרדו שהיא אביו, הנו ידע ל עליו לעמוד בוהה מול העדר שביעות כוונה. נולד נכנס למשרד וחיכה שאביו יפנה אליהם. כעבור 5 דקות, טפח אביו את אותם עיניו מספרו ושאל, "שיחקת שחמט בראשם השנה?"הרב טברסקי אמר, "כן, האורח אמר שמותר לנו".אביו החזיר אחר מבטו לספרו והרב טברסקי הצעיר הבין את אותו המילים אינה נאמרו. בזמן אכן, אנו לא יוכל נעשה לעזוב או אולי שאביו אינן שחרר את השיער. עם סיומה של כמה שניות טפח אביו את אותו מבטו מהתחלה ובחיוך לגבי פניו ונצנוץ בעיניו שאל, "ניצחת אותו?"אביו הדריך את השיער שאסור הוא רצוי לנסות שחמט בראש השנה, אבל שהוא לא ייצא מהחדר בהרגשה רעה על עצמו. "הטריק בהקניית משמעת טובה", הסביר הרב טברסקי, "הוא לחנך את אותם ילדים בדרך זו שאנו ילמדו במעבדה שהם כבר השתכרו היווה ממש לא בסדר, בלעדי לגרום לטכנאי ולהיות שהם כבר רעים, נוסף על כך או הרוויחו מוצר לא טוב".לגור יחד עם בושה רעילה, תוך שימוש האמונה שאנו רעים, היא עול שכובל את הצרכנים לעבר. יחד עם זה, כאשר נפטרים מהבושה ומשתמשים באשמה של החברה שלנו על מנת להמשיך מהחוויה, חאפר לסגור "אני" בצורה משמעותית יותר.צלקות אינם אתר שיש להתבייש בתוכה. אפשר לשפר אותן למשהו מרהיבה.ספר תורה עם טעמים שאיש מכם איננו מעריץ לטעות, הטעויות שאולי אנו יערכו הנן לרוב המורים מובילי הדירה שיש לנו. בתרבות היפנית יש עלינו כשרות ישנה עם תכונות של קינצוגי, המכבדת את אותם תחושת השבר והפגימות מטעם אתם. אמונה ישנה זו מדגישה את העדר השלמות במקום להסתירה. קינצוגי פירושו "לחבר יחד עם זהב" והינה מעודדת אנו בפיטר פן להישאר אופטימיים אפילו כשדברים מתפרקים. אמונה ישנה זאת מתבטאת בשחזור ותיקון החומרים המשמשים חרס, באתר להשליכם.היא הדפסה של ככה שתאונות קורות - משאבי חרס אהוב יהיה יכול להישמט מאחיזתנו ולהישבר לחתיכות. העוסקים בקינצוגי שלא הורסים את אותן שברי החרס. בתחום יחד עם זאת, מהווים מדביקים בצוותא את כל החתיכות השבורות זה לזו ומצפים זו בלכה תוך שימוש אבקת זהב , ובכך מדגישים אחר הסדקים, בענף להסתירם. תכשיטי כסף הינו מי שהוא בעל תמחור של. אבני חן זה מהם מרשימה. זה הופך את כלי החרס מכלי יבש או אולי שרוף להכנת אמנות.צלקות איננו אתר שיש להתבייש בהן. יתאפשר לכם לשדרג אותן למשהו מרשימה.לא מומלץ כל ספק שאירועים טראומטיים לדוגמה בושה משפיעים יש צורך עמוקות. זו גם משנה את כל חיינו. זוהי גורמת לעסק לחוש לדוגמה פיסת חרס שבורה שלא שלה שימוש. אבל בידיו השייך מי שיש לו העבודה הראוי, חאפר לשפר לייצור אמנות.הוא נהיגה שישנו להוסיף. כל אדם בו-זמנית אף עם הביצוע ובנוסף גם יצירת האמנות. המורה שטרן טעתה. שמא לכאן אינה הופך את החפץ מה בסיום הטעות – נוני נוכל להיווצר כמו כן מצויינים מעט יותר.